מוט מרווח מתייחס למכשיר המותקן על החוט המפוצל כדי לקבע את המרווח בין החוטים המפוצלים, כדי למנוע מהחוטים להצליף זה בזה, כדי לדכא את רטט הבריזה ואת תנודת המשנה. מוטות מרווחים מותקנים בדרך כלל באמצע המרווח, במרחק של 50 עד 60 מטר זה מזה [1]. עבור מוטות מרווחים של חוטים מפוצלים, ארבעה, שישה מפוצלים ושמונה חוטים, משרעת הרטט של החוט המפוצל מופחת ב-50%, ושל החוט המפוצל ב-87% ו-90% בהשוואה לזה של החוט שאינו מרווח לאחר התקנת מוט המרווח.

התקן מגן המחזיק מספר תתי חוטי במוליך פאזה (קוטב) במרווחים יחסיים.

הדרישות העיקריות למוטות מרווח הן שהמהדק יהיה בעל חוזק אחיזה מספיק ולא יורשה לו להשתחרר במהלך פעולה ארוכת טווח, וכי החוזק הכולל יעמוד בכוח הצנטריפטלי של החוטים המפוצלים כאשר הקו מקוצר ועייפות מתחת רטט לטווח ארוך. ניתן לחלק את מוטות הרווח לשתי קטגוריות מביצועי שיכוך וקשיחות. מוטות המרווחים המדכאים משובצים בחלקים הנעים של כרית הגומי העמידה בפני שחיקה, ומשתמשים בשיכוך של כרית הגומי כדי לצרוך את אנרגיית הרטט של החוט, ולאחר מכן לייצר אפקט שיכוך על הרטט של החוט. ללא רפידת גומי זו הוא מרווח קשיח, עקב ביצועי רטט גרועים, המשמש בדרך כלל עבור אזורים שלא קל לייצר רטט או עבור מרווחי מגשרים.

דהיינו, ספייס מרוכז ומרווח לא מרומם. המאפיין של מרווח השיכוך הוא שגומי משמש כחומר השיכוך במפרק הנעים של המרווח כדי לצרוך את אנרגיית הרטט של החוט ולייצר אפקט שיכוך על הרטט של החוט. לכן, מרווח זה מתאים לכל האזורים. עם זאת, בהתחשב בכלכלה של קו ההולכה, סוג זה של מוט מרווח משמש בעיקר לקווים באזורים בהם החוטים מועדים לרטט. לספייסר הבלתי משוכך יש עמידות ירודה לזעזועים וניתן להשתמש בו עבור קווים באזורים שבהם רעידות לא קלות לייצור או כמרווח מגשר